אהבה, אמונה, ורקיע כותנה

"אני חושב שאנחנו צריכים להתחתן".

זו היתה החלטת הנישואים שקיבלתי, ומכונת הקיטש שמשלמת לי שכירות על חצי לב צעקה בתוכי: "איפה השקיעה?! איפה הטבעת?! למה אין פה מישהו שמצלם???". המזל שלי הוא שבאותו יום פירגנתי לעצמי באופי של אחת שלא עושה עניין מרומנטיקה, ועניתי בחיוב. לא ידעתי אז באמת כמה ההחלטה הזו (לזרום עם הכשלים הרומנטיים של שי) תוכיח את עצמה ובטח לא תיארתי לי שבערב יום הנישואים החמישי שלנו הבית יהיה עמוס כביסה, הכלים יחכו בכיור וכל אחד מאיתנו ישב מול מסך אחר.
אז, לפני עידן ועידנים כשבראשית רשימת החלומות שלי כיכבה השורה: "להתחתן!" ובסוגריים "(עם שי)" דמיינתי את עצמי בשמלה לבנה ותסרוקת מוקפדת, בגן אירועים ומסיבת ריקודים עד הבוקר, כזו שכל החברים מסמסים בסופה "חתונת השננננננההההה יו היית כזאת מהממממממת!". שנתיים של אירוסים, מעבר ליבשת זרה ובכלל להפסיק להיות בת 25 שינו אצלי את התפיסה שחתונה זו מטרה, וחידדו את ההבנה שלקשור את עצמי בטבעת זהב למישהו זה אומר הרבה יותר מגן אירועים ב20 אלף שקל.
זה אומר להקשיב באמת, מסוג ההקשבה שהדברים ששמעתי הולכים איתי לישון וקמים איתי בבוקר. ולהביע דעה, מהסוג שעם אנשים אחרים הייתי מנסחת בזהירות אבל איתו אפשר גם בלי. זה אומר לכאוב את הכאב המשתק של פתיחה 10 ולמצוא תקווה בעיניים שלו שמבטיחות שתיכף האפידורל בפנים, ולא לכעוס כשהמתלמד (!!!) יוצא מהחדר רק אחרי עשרים וחמש דקות ומאתיים ניסיונות…זה אומר לכאוב את הכאב המשתק שלו כשהוא קורא קדיש.
זה אומר להתעצבן עליו ברצינות כשהוא מכניס את הפלסטיקים לקומה התחתונה של המדיח, ובלב להתפקע מצחוק ולהעמיד את עצמי למועמדות לאוסקר. זה להבין ש"את מצחיקה אותי" יקח אותנו הרבה יותר רחוק מ"את מושלמת" וש"את כל שנה נהיית יפה יותר" שווה הרבה יותר מ"את הכי יפה בעולם". מה שיפה בנישואים זה שזה מביא ריאליות לחיים, וקוטף לך את הפירות הכי בשלים ולאו דווקא את אלו שמצטלמים הכי טוב.
זה גם אומר מערכת יחסים ייחודית בה משתנים בלי לשנות. למדתי שגם חביתה על פרוסת לחם עם מיונז היא ארוחת שף אם השף שהכין אותה הוא שף של מתכון אחד. בחיים לא חשבתי שאפשר לשים כל כך הרבה תשומת לב בחביתה, אבל כן, אוכל ששמים בו לב הוא טעים יותר והוא נכנס ללב. למדתי גם להפסיק להתפנקס. מי עושה יותר ולמי יותר מגיע כבר לא רלוונטי בסוף היום כששנינו עייפים. ברגעים האלה ״עזבי, אני אעשה כלים״ נשמע לי כמו ״קחי לך סופשבוע עם חברות בפריז״, ולמרות שאני יודעת שהוא מסוגל, מעשית ומחשבתית, להחליף חיתול בעמידה, אני עדיין נהנית לראות את ההקלה שהוא חש כשאני אומרת ״תביא, אני אחליף לו״.

לא קיבלתי הצעת נישואים אבל היא עדיין היתה חלומית, לא התחתנתי בחתונה מטורפת אבל הייתי מוקפת באנשים אוהבים שחיכו לרגע הזה כמוני. לא קיבלתי סמסים מחברים שיכורים אבל חבר אחד כתב לשי על המעטפה של הצ׳ק ״כשאני חושב על עצמי אני חושב עליך ועל תום כי אתה חלק ממני״ ואת זה שום מכשיר לא ימחוק מהזיכרון שלי מפאת חוסר מקום. לא עבדנו על ריקוד מיוחד אבל כמעט ואין שיר שיצא אחרי 1998 שלא מזכיר לנו משהו בחיים שלנו ביחד. השמלה שלי מאופסנת בארון בבית שבו התחתנו, בו התרגשנו עד כלות ובו בכינו עד אובדן כל החושים ארבע שנים אחר כך. התסרוקת שלי התפרקה אחרי שלוש שעות, את הנעליים איבדתי אחרי החופה, ואת הכתובה עד היום אנחנו לא מוצאים. בכיור שלי יש עכשיו כלים מלוכלכים, ועל הספה יש ערימות של כביסה, אבל בעולם הזה יש איש אחד שויתר בשבילי על הכהונה, לימד אותי הכל על אהבה ואמונה, ונתן לי חיים על רקיע כותנה.

13 thoughts on “אהבה, אמונה, ורקיע כותנה

  1. סבא של איתמר ואוריה says:

    דבר ראשון שעשיתי הבוקר היה לבדוק אם תום כתבה בלוג לרגל חמש שנות נישואיה.
    שי אומר שהיא מתיפיפת משנה לשנה ו אני אוסיף ו אומר שהיא " מתמכשרת" (מלשון מוכשר).
    תמשיכי כך, כולנו אוהבים אותך הרבה אושר עם שי ועם המתוקים.

  2. ליז says:

    מ ד ה י ם!!! פוסט כל כך מרגש שמוציא ממנו כל כך הרבה אהבה. נשמע שזכיתם אחד בשניה. מזל טוב! לעוד המון שנים מאושרות ומרגשות :)

    אגב, הפוסט הזה גרם לי לחשוב על הצעה לפינטרסט – שיוסיפו אפשרות לנעוץ גם חלקי טקסט. נגיד ממש בא לי לנעוץ את: "את מצחיקה אותי" יקח אותנו הרבה יותר רחוק מ"את מושלמת". מבריק!

  3. ענבל says:

    תום הכתיבה שלך חלקה כמו חמאה, מתוקה כמו דבש וצורבת כמו אש. היא אמיתית וכנה ומרתקת.
    רק להבא אני כבר צריכה לזכור שכדי לקרוא פוסט שלך אני צריכה להצטייד בשני דברים – טישיו ודלת סגורה במשרד (אם אני לא רוצה לעשות לעצמי פדיחות…).

כתיבת תגובה