תמונה

סיבה למסיבה: יום הולדת מתוק ומוזהב

בסוף השבוע האחרון הגולדן בוי שלי חגג את יום ההולדת שלו והאירוע נחגג בשלושה אירועים מרכזיים: לראשונה מאז שאוריה נולד יצאנו לדייט, (כן!), המשפחה והחברים התגייסו והפליאו בברכות, עשינו צעד ענק בדרך לסכרת סוג 2.

את נושא המתנה והמסיבה, You're Golden, בחרתי מזמן. כל מי שמכיר את שי יסכים שמדובר בתופעה. למי שלא מכיר, אסכם בהשוואה פשוטה- ביום ההולדת שלו אמריקה עשתה היסטוריה בקביעתה שנישואים זה לאוהבים ריגרדלס להעדפותיהם המיניות = קשת בשמיים ובכל אמצעי מדיה אפשרי. ביום ההולדת שלי, לעומת זאת, ירד גשם. המסקנה ברורה.
בשנה שעברה עוד היינו עמוק בתוך ההלם והאבל הכבד על לכתה של אורנה, ולחגוג יום הולדת פשוט לא היה אפשרי. יש ימים כאלה שפשוט לא רוצים להתעורר ולחוש את הריק בכל נשימה. השנה החלטתי שהפיצוי חייב להגיע. It is so ordered.
פניתי לחברים ולמשפחה הקרובה בבקשה פשוטה: רוצה לשמח את שי. הברכות לא איחרו להגיע. חלקן השאירו אותי חסרת מילים, חלקן הדמיעו ופרטו בעדינות על נימי אהבתי, חלקן הצחיקו אך כולן הפליאו לדייק ולקלוע בדיוק לנושא המסיבה.

יום יצירה עם ג׳יימי, ובסופו כבר החזקתי בשלל מעטפות מוזהבות ובקופסה מלאה בממתקים זהובים.

בליל חמישי סידרתי את שולחן יום ההולדת וקיוויתי שאיתמר לא יחליט להתעורר בבוקר ולעשות ״ארט טיים״ עם מרקר אדום על כל המעטפות (היפ היפ הוריי לילד שלא יודע להחזיק טוש!). התלבטתי אם להוסיף מעטפה גם מאורנה, בכל זאת זה יכול להיות קצת קריפי ומבאס, אבל שיחה קצרה עם יעלי שכנעה אותי שזה לא הגיוני שהיא לא תהיה חלק מזה, ולמעטפה שלה הוספתי שני אימיילים שהיא כתבה לשי שתכליתם רלוונטית תמיד.

למחרת יום ההולדת הזמנו לביתנו הצנוע את כל החברים להרמת כוסית, ובתקרובת: מתוקים בלבד, כמו ששי אוהב, עם קריצות זהב.

זה לקח לי ארבעה ימים בין כביסות, ילדים, והחיים עצמם, אבל נהנתי מכל רגע! התמונות המדהימות הן פרי יצירתו של דני  (לחצו על הכותרת למתכון)

עוגיות פרח ריבה
עוגיות ופל ממולאות קרם
העוגיות קנויות וממולאות בקרם שוקולד לבן שנשאר מהקרמבו (הסכם עודפים 1). אלו עוגיות בטעם חמאתי ממכר ומרקם של גביע גלידה. יאם.

אלפחורס

קרמבו תוצרת בית
כדורי שוקולד
אמא שלי ויתרה בעונג על הסינר במטבח ביום שיותם הפך לשף מדופלם, אבל היא מחזיקה בשלושה מתכונים מנצחים: טחינה שלהתעלף, פסטו שלהתמכר, וכדורי שוקולד שלמות. הפעם שידרגתי אותם עם מעט מתערובת השוקולד-חמאה שנשארה לי מציפוי הקרמבו (הסכם עודפים 2):
מרסקים חבילת ביסקוויטים ומערבבים פנימה שלוש כפות קקאו וחצי כוס אבקת סוכר. ממיסים 100 גרם חמאה ומוסיפים לתערובת שמקבלת עכשיו צבע עמוק של שוקולד. בסוף מוסיפים בערך רבע כוס שמנת מתוקה (במתכון המקורי כתוב חלב, אבל תאמינו לי, שמנת מתוקה) או חצי כוס, או עד שהתערובת יציבה ודביקה. אם במקרה גם ציפיתם קרמבו באותו יום, תזרקו פנימה גם את השוקולד שנשאר לכם. יוצרים כדורים, מגלגלים בקוקוס, עולים השמיימה.

טארט שוקולד פיסטוק 

התכנון היה להכין טארט מושלם כמו ב"מתוקים שלי" (אם עוד לא ריירתם על הבלוג הזה, זה הזמן) אבל תכנונים לחוד ומציאות לחוד. יצאתי לסיבוב קטן בשכונה עם איתמר להפוגה בין העוגות וכשחזרתי חיכה לי מחזה מרהיב של תבנית פאי מפורקת וטארט שוקולד טעים אך שבור. מעז יצא מתוק (מתוק מלוח כזה עם פיסטוקים) ונזכרתי שיש לי קורצן עגול וגדול שאף פעם לא היה בשימוש, וכך, בלי להתכוון בכלל, יצאו טארטים אישיים שהרבה יותר מתאימים לסוג אירוע כזה.

עוגיות חמאה בזיגוג סוכר

אני משתמשת במתכון של גיל חובב מהספר ״מטבח משפחתי״, שהוא ספר מתכונים אבל הרבה הרבה יותר מזה. גיל חובב הוא נצר למשפחת בן-יהודה המפורסמת (אליעזר בן-יהודה הוא סבא רבא שלו) וגם נצר למשפחת קרייני רדיו (השעון הדובר ראומה אלדר? דודה שלו) וזה ספר המתכונים הכי מצחיק שתקראו אי פעם. באחריות. כל מתכון של עוגיות חמאה יכול להתאים פה. רויאל אייסינג (זיגוג סוכר) הוא מאד פשוט להכנה, וטובלים בו את העוגיות ואז דופקים אותן בעדינות על השיש עד שהוא מתיישר.

ריבועי לימון

 

המתכון שהשתמשתי בו יצא מאד לא מוצלח, אך נועה הכינה לי את העוגה ממתק הזו כשחזרתי מבית החולים עם אוריה, והיא השתמשה במתכון הזה ממתכונשיין.

סלט פירות
שום דבר מתוחכם פה, פשוט כפית פריזיאן וימבה כיף לילדים (גם להכין וגם לאכול).
מוס נוטלה
עוד מתכון פלא שקיבלתי מנועה, ״מוס״ משני רכיבים! שתי כוסות שמנת מתוקה שמקציפים לקצפת ומקפלים פנימה צנצנת נוטלה.
מלבי

פנקייקים ופירות יער

קבועים אצלנו במטבח, אלו הן לביבות 1,2,3: 1 ביצה, 2 כפות קמח מלא, 3 כפות יוגורט וחצי בננה מעוכה. מערבבים היטב ומלבבים על מחבת טפלון חמה.

כמו בכל אירוע משמעותי שאנחנו חוגגים רחוק רחוק מהמשפחה שלנו והחברים בארץ, גם פה היתה תחושה של החמצה וגעגוע, אבל כמו שכבר הזכרתי פעם, אלו גם הרגעים בהם החברים שלנו פה חובשים שני כובעים ומפצים על המרחק. תמיד אני שמחה להבין איזה כיף זה שיש לי חברים שמשלימים לי את התמונה הגדולה. יש לי סיבולת חום גבוהה, אבל אם חגי לא היה סוחב מאוורר בעלייה כנראה שהיום השרבי הראשון בסיאטל היה נגמר בעירוי נוזלים במיון. מסתבר שאני יכולה לתכנן מסיבת קינוחים שלמה, אבל מה שאנשים באמת צריכים בסופה זה כוס קפה, ואת זה אני לא יודעת לעשות, אז תודה שחר. האינטואיציה הנשית שהפגינו הבנות בחבורה, ג'יימי עם החיבוק ברגע הנכון, נועה עם המגש המושלם והפירגון האינסופי, ונגה שהצילה את חיי ואת הסיכוי שלי לנצח בתחרות הדיאטה ובאה באחת עשרה בלילה לקחת שאריות…You da real MVP. ואחרון ובאמת תמיד חביב, דני, שכל דבר יפה הופך לקסום מעבר לעדשת המצלמה שלו, ובשנתיים וחצי האחרונות לא היה אירוע שהוא לא תיעד לי באהבה ובהשקעה. אתם זהב.

קציצות בקר עם דלורית, שזיפים וג'ינג'ר

כשהחלטתי לעזוב את העבודה ולהפוך לאמא במשרה של 120% לא שיערתי כמה אוכל אצטרך להכין כל שבוע. ובטח לא העלתי על דעתי שמתישהו לכולנו ימאס מקציצות ברוטב עגבניות. ביום ראשון בערב קלטתי שאין לי שום דבר לשלוח עם איתמר לגן, ואחרי שהילדים נרדמו הייתי צריכה לאלתר ארוחה בעשר בלילה כשהסופר סגור.
**אזהרה, חשה בלבוסטה ועומדת להשתמש בביטוי השמור רק לבנות +50**
זרקתי למחבת כל מה שהיה לי בבית, התפללתי לחסד, ובליבי אמרתי ״לא נורא, בטוח שבאיטליה אמהות שולחות את הילדים עם קרקרים וגבינה לגן".

אממממה? הפתעה! מסתבר שדלורית זה דבר נפלא עם נחישות של פוליטקאי. היא תעשה הכל כדי למצוא חן. אם היא רק היתה מתקלפת יותר בנונשלנטיות כנראה שהייתי מכריזה עליה כירק מנצח. יחד עם שזיפים מיובשים, ג׳ינג׳ר ורכז רימונים (במקום לצחוק עלי שיש לי רכז רימונים בבית, לכו לקנות לכם אחד ותודו לי אחר כך) הם הרכיבו רוטב מתקתק בצבע משגע שעשה רק טוב לקציצות הבקר המאצ׳ואיסטיות שלי.

תערובת הקציצות:
1/2 קילו בשר בקר טחון
צרור כוסברה קצוצה
1 תפוח אדמה בינוני מגורר
1 גזר מגורר
1/2 בצל קצוץ
1/2 כוס פירורי לחם/פנקו
1 ביצה
מלח ופלפל

מערבבים את כל הרכיבים בקערה ומעבירים למקרר לחצי שעה.

לרוטב:
1/2 בצל חתוך לקוביות
1 דלורית חתוכה לקוביות
1 כף ג'ינג'ר טרי, פרוס לפרוסות בעובי בינוני
2 כפות רכז רימונים
10 שזיפים מיובשים
2 כוסות מים
מלח

אחרי שתערובת הקציצות עשתה שנ"צ במקרר, יוצרים קציצות ו"סוגרים" אותן במחבת רחבה ועמוקה עם מעט שמן חם. זה בסדר אם הן לא עשויות מבפנים, זה רק כדי שהן לא יתפרקו בתוך הרוטב וישמרו על צורה פחות או יותר מכובדת. מוציאים ומניחים על מגבת נייר לספיגת עודפי השמן.
מוסיפים עוד כף שמן למחבת ומטגנים קלות את הבצל. כדי לא להשתעמם אתם יכולים לגרד עם כף עץ את שאריות הקציצות מתחתית המחבת ולראות איך הן מלכלכות את הבצל, סוג של נקמה מתוקה על שנים של סבל שהוא גורם לנו. כשהבצל הופך לשקוף/מלוכלך אפשר להוסיף את הדלורית והג'ינג'ר, לערבב ולכסות את המחבת. אחרי שתי דקות מוסיפים שתי כפות של רכז רימונים (זה מאד סמיך) ומתלהבים מהריח! מוסיפים לדלורית המתקרמלת שתי כוסות מים, מכסים ומביאים לרתיחה על אש בינונית. אחרי עשר דקות בערך מוסיפים את הקציצות ומפזרים את השזיפים, מנמיכים את האש, מכסים ומחכים שעה עד שמוכן. אם אתם אוהבים רוטב סמיך במיוחד, השאירו עוד עשר דקות לא מכוסה.

אהבה, אמונה, ורקיע כותנה

"אני חושב שאנחנו צריכים להתחתן".

זו היתה החלטת הנישואים שקיבלתי, ומכונת הקיטש שמשלמת לי שכירות על חצי לב צעקה בתוכי: "איפה השקיעה?! איפה הטבעת?! למה אין פה מישהו שמצלם???". המזל שלי הוא שבאותו יום פירגנתי לעצמי באופי של אחת שלא עושה עניין מרומנטיקה, ועניתי בחיוב. לא ידעתי אז באמת כמה ההחלטה הזו (לזרום עם הכשלים הרומנטיים של שי) תוכיח את עצמה ובטח לא תיארתי לי שבערב יום הנישואים החמישי שלנו הבית יהיה עמוס כביסה, הכלים יחכו בכיור וכל אחד מאיתנו ישב מול מסך אחר.
אז, לפני עידן ועידנים כשבראשית רשימת החלומות שלי כיכבה השורה: "להתחתן!" ובסוגריים "(עם שי)" דמיינתי את עצמי בשמלה לבנה ותסרוקת מוקפדת, בגן אירועים ומסיבת ריקודים עד הבוקר, כזו שכל החברים מסמסים בסופה "חתונת השננננננההההה יו היית כזאת מהממממממת!". שנתיים של אירוסים, מעבר ליבשת זרה ובכלל להפסיק להיות בת 25 שינו אצלי את התפיסה שחתונה זו מטרה, וחידדו את ההבנה שלקשור את עצמי בטבעת זהב למישהו זה אומר הרבה יותר מגן אירועים ב20 אלף שקל.
זה אומר להקשיב באמת, מסוג ההקשבה שהדברים ששמעתי הולכים איתי לישון וקמים איתי בבוקר. ולהביע דעה, מהסוג שעם אנשים אחרים הייתי מנסחת בזהירות אבל איתו אפשר גם בלי. זה אומר לכאוב את הכאב המשתק של פתיחה 10 ולמצוא תקווה בעיניים שלו שמבטיחות שתיכף האפידורל בפנים, ולא לכעוס כשהמתלמד (!!!) יוצא מהחדר רק אחרי עשרים וחמש דקות ומאתיים ניסיונות…זה אומר לכאוב את הכאב המשתק שלו כשהוא קורא קדיש.
זה אומר להתעצבן עליו ברצינות כשהוא מכניס את הפלסטיקים לקומה התחתונה של המדיח, ובלב להתפקע מצחוק ולהעמיד את עצמי למועמדות לאוסקר. זה להבין ש"את מצחיקה אותי" יקח אותנו הרבה יותר רחוק מ"את מושלמת" וש"את כל שנה נהיית יפה יותר" שווה הרבה יותר מ"את הכי יפה בעולם". מה שיפה בנישואים זה שזה מביא ריאליות לחיים, וקוטף לך את הפירות הכי בשלים ולאו דווקא את אלו שמצטלמים הכי טוב.
זה גם אומר מערכת יחסים ייחודית בה משתנים בלי לשנות. למדתי שגם חביתה על פרוסת לחם עם מיונז היא ארוחת שף אם השף שהכין אותה הוא שף של מתכון אחד. בחיים לא חשבתי שאפשר לשים כל כך הרבה תשומת לב בחביתה, אבל כן, אוכל ששמים בו לב הוא טעים יותר והוא נכנס ללב. למדתי גם להפסיק להתפנקס. מי עושה יותר ולמי יותר מגיע כבר לא רלוונטי בסוף היום כששנינו עייפים. ברגעים האלה ״עזבי, אני אעשה כלים״ נשמע לי כמו ״קחי לך סופשבוע עם חברות בפריז״, ולמרות שאני יודעת שהוא מסוגל, מעשית ומחשבתית, להחליף חיתול בעמידה, אני עדיין נהנית לראות את ההקלה שהוא חש כשאני אומרת ״תביא, אני אחליף לו״.

לא קיבלתי הצעת נישואים אבל היא עדיין היתה חלומית, לא התחתנתי בחתונה מטורפת אבל הייתי מוקפת באנשים אוהבים שחיכו לרגע הזה כמוני. לא קיבלתי סמסים מחברים שיכורים אבל חבר אחד כתב לשי על המעטפה של הצ׳ק ״כשאני חושב על עצמי אני חושב עליך ועל תום כי אתה חלק ממני״ ואת זה שום מכשיר לא ימחוק מהזיכרון שלי מפאת חוסר מקום. לא עבדנו על ריקוד מיוחד אבל כמעט ואין שיר שיצא אחרי 1998 שלא מזכיר לנו משהו בחיים שלנו ביחד. השמלה שלי מאופסנת בארון בבית שבו התחתנו, בו התרגשנו עד כלות ובו בכינו עד אובדן כל החושים ארבע שנים אחר כך. התסרוקת שלי התפרקה אחרי שלוש שעות, את הנעליים איבדתי אחרי החופה, ואת הכתובה עד היום אנחנו לא מוצאים. בכיור שלי יש עכשיו כלים מלוכלכים, ועל הספה יש ערימות של כביסה, אבל בעולם הזה יש איש אחד שויתר בשבילי על הכהונה, לימד אותי הכל על אהבה ואמונה, ונתן לי חיים על רקיע כותנה.