שלום כיתה K

איתמרי,

מחר בבוקר אתה תתחיל את הקריירה שלך באקדמיה, מסע שבצעדיו הראשונים אנחנו נצעד לצידך, ובמהרה אתה תשיג אותנו.

הייתי רוצה להגיד לך שאנחנו יודעים לקראת מה אתה הולך, אבל לא אני ולא אבא הלכנו בדרך הזו, אף פעם לא עלינו לקינדרגרדן, כיתת ביניים בין גן חובה וכיתה א׳, אף פעם לא ישבנו בכיתה של 21 תלמידים ואף פעם לא התיישבנו ביום הראשון ללימודים בכיתה שלא כתוב בה בשום מקום ״שלום כיתה א׳״. זו למעשה הפעם הראשונה שאנחנו משחררים אותך לדרך שהיא זרה לנו לחלוטין, ואני מודה שאנחנו מתרגשים הרבה יותר ממך.

הלוואי והייתי יכולה להגיד לך שיש דרך פלאים לצלוח י״ב כיתות, אבל אפילו אם נסתכל רק עלי ועל אבא אפשר לראות שאין דבר כזה…אני עוד בתחילת אוגוסט הייתי מחדדת את כל העפרונות, מכינה שיעורי בית ברגע שהייתי נכנסת הביתה, חורשת למבחנים ולא מבריזה מאף שיעור, ואילו אבא היה מגיע לשיעורי כלכלה באוניברסיטה עם עט בכיס ועיתון ספורט מקופל…ונחש מי מאיתנו עשה תואר במלצרות.

הייתי רוצה להגיד לך שבית ספר זה נורא חשוב, אבל אני לא מאמינה בזה. אני כן מאמינה בלב שלם שללמוד זה חשוב- 

ללמוד להיפרד מאמא ואבא 

ללמוד להכיר חברים חדשים

ללמוד להתמודד עם פחדים

ללמוד להצליח לא על חשבון אחרים

ללמוד להתאכזב בלי להלבין פני אחרים

ללמוד לנהל זמנים וסדרי עדיפויות

ללמוד על בנים ועל בנות קשרי חברויות

ללמוד לחמול

ללמוד למחול

ללמוד שאין בעולם שום ספר שילמד אותך להצליח-

יש רק התמדה, סקרנות ויושרה.

מי שחי ביושר

מי שמושיט יד לעזרה,

מי ששמח בשמחת אחרים ועצוב בכאבם,

יראה ברכה וימצא טוב.

תצליח ילד שלנו, בדרך שלך. אנחנו לצידך עד שתעקוף אותנו. ואז מאחורייך, לנצח.

כתיבת תגובה