נושמת תל אביב

הגעתי אליך בגיל 17 אחרי 14 שנים בקיבוץ ו3 שנים באמריקה. נתת לי דירת שלושה חדרים ברחוב מלצ'ט שעלתה אז קצת פחות מ800 דולר. בפעם הראשונה בחיים הייתי לבד אבל לעולם לא נתת לי להרגיש בודדה. בקומת המרתף של תיכון אנקורי ברחוב טרומפלדור הושבת אותי בכיתה הכי הטרוגנית שאפשר לדמיין: יהודים, ערבים, הומואים, לסביות, דתיים, חילוניים, מחפשי תשובה, חוזרים בשאלה, קיבוצניקים, בני עשירים, בני פחות עשירים, רוסים, ואני. והסתדרנו, והיו צחוקים, וגדלנו להיות אנשים ונשבר לנו הלב והתרגשנו עם לידת הילדים ובכינו כשהבריאות הכשילה אחת משלנו.
העברת אותי חמש דירות קבע ועוד שתיים זמניות, לימדת אותי להכיר אותך ברגליים כי כל תל-אביבי יודע שחניה זה מותרות. ידעתי בדיוק איזה אוטובוס מגיע לאן ואיפה אפשר למצוא את הפרישייק הכי שווה בעיר ושהבורקס בקצה השוק הוא טעימה קטנה מגן עדן.
מימנת לי שכר דירה של שנים ובתמורה ביקשת שאלבש סינר ואאחוז מגש ואשרת אלפי אנשים במשמרות של שישי ערב שבת בוקר, ובעצם מה שבאת ללמד אותי הוא את סוד המלצרות הכמוס שרק מלצרים מכירים- מלצרים בתל אביב מרוויחים טיפים שאותם הם מוציאים במסעדות אחרות אחרי המשמרת. במילים אחרות, כל תל-אביב מלצרים זה לזה.
יש לך ריח של חופש ומדרכות מטונפות, יש בך את כל השעות של היום, וגשם וחום. ברחובות שלך הלכתי עם ילקוט וקלמר לבחינת בגרות, עם מדים ונשק, עם שמלת כלה ואז עם עגלה. בדירות שלך הרגתי ג׳וקים אימתניים, למדתי מה זה סטוץ, למדתי לשתות ולמדתי להרכיב ארון בעשר דקות. בים שלך הזלתי דמעות געגועים והשארתי את הלב שלי מפורק לרסיסים.
מול החדשות שלא מפסיקות לזרום מאז אתמול אני חושבת עליך ועל כל מי שאיבד בך ומצא אותך.
תנשמי תל אביב.
תנשמי.

"לא נרדמת תל אביב, נלחמת תל אביב
שוב באותו נתיב, ואין מי שיקשיב
והאורות סביב עוטפים את תל אביב, שוטפים את תל אביב
הולך בחשיכה, ואין לי מנוחה
ועל המדרכה את צעדי מרחיב
שואלת תל אביב, נושמת תל אביב, לא נרדמת תל אביב "

כתיבת תגובה