בסוף השבוע האחרון הגולדן בוי שלי חגג את יום ההולדת שלו והאירוע נחגג בשלושה אירועים מרכזיים: לראשונה מאז שאוריה נולד יצאנו לדייט, (כן!), המשפחה והחברים התגייסו והפליאו בברכות, עשינו צעד ענק בדרך לסכרת סוג 2.

את נושא המתנה והמסיבה, You're Golden, בחרתי מזמן. כל מי שמכיר את שי יסכים שמדובר בתופעה. למי שלא מכיר, אסכם בהשוואה פשוטה- ביום ההולדת שלו אמריקה עשתה היסטוריה בקביעתה שנישואים זה לאוהבים ריגרדלס להעדפותיהם המיניות = קשת בשמיים ובכל אמצעי מדיה אפשרי. ביום ההולדת שלי, לעומת זאת, ירד גשם. המסקנה ברורה.
בשנה שעברה עוד היינו עמוק בתוך ההלם והאבל הכבד על לכתה של אורנה, ולחגוג יום הולדת פשוט לא היה אפשרי. יש ימים כאלה שפשוט לא רוצים להתעורר ולחוש את הריק בכל נשימה. השנה החלטתי שהפיצוי חייב להגיע. It is so ordered.
פניתי לחברים ולמשפחה הקרובה בבקשה פשוטה: רוצה לשמח את שי. הברכות לא איחרו להגיע. חלקן השאירו אותי חסרת מילים, חלקן הדמיעו ופרטו בעדינות על נימי אהבתי, חלקן הצחיקו אך כולן הפליאו לדייק ולקלוע בדיוק לנושא המסיבה.

יום יצירה עם ג׳יימי, ובסופו כבר החזקתי בשלל מעטפות מוזהבות ובקופסה מלאה בממתקים זהובים.

בליל חמישי סידרתי את שולחן יום ההולדת וקיוויתי שאיתמר לא יחליט להתעורר בבוקר ולעשות ״ארט טיים״ עם מרקר אדום על כל המעטפות (היפ היפ הוריי לילד שלא יודע להחזיק טוש!). התלבטתי אם להוסיף מעטפה גם מאורנה, בכל זאת זה יכול להיות קצת קריפי ומבאס, אבל שיחה קצרה עם יעלי שכנעה אותי שזה לא הגיוני שהיא לא תהיה חלק מזה, ולמעטפה שלה הוספתי שני אימיילים שהיא כתבה לשי שתכליתם רלוונטית תמיד.

למחרת יום ההולדת הזמנו לביתנו הצנוע את כל החברים להרמת כוסית, ובתקרובת: מתוקים בלבד, כמו ששי אוהב, עם קריצות זהב.

זה לקח לי ארבעה ימים בין כביסות, ילדים, והחיים עצמם, אבל נהנתי מכל רגע! התמונות המדהימות הן פרי יצירתו של דני  (לחצו על הכותרת למתכון)

עוגיות פרח ריבה
עוגיות ופל ממולאות קרם
העוגיות קנויות וממולאות בקרם שוקולד לבן שנשאר מהקרמבו (הסכם עודפים 1). אלו עוגיות בטעם חמאתי ממכר ומרקם של גביע גלידה. יאם.

אלפחורס

קרמבו תוצרת בית
כדורי שוקולד
אמא שלי ויתרה בעונג על הסינר במטבח ביום שיותם הפך לשף מדופלם, אבל היא מחזיקה בשלושה מתכונים מנצחים: טחינה שלהתעלף, פסטו שלהתמכר, וכדורי שוקולד שלמות. הפעם שידרגתי אותם עם מעט מתערובת השוקולד-חמאה שנשארה לי מציפוי הקרמבו (הסכם עודפים 2):
מרסקים חבילת ביסקוויטים ומערבבים פנימה שלוש כפות קקאו וחצי כוס אבקת סוכר. ממיסים 100 גרם חמאה ומוסיפים לתערובת שמקבלת עכשיו צבע עמוק של שוקולד. בסוף מוסיפים בערך רבע כוס שמנת מתוקה (במתכון המקורי כתוב חלב, אבל תאמינו לי, שמנת מתוקה) או חצי כוס, או עד שהתערובת יציבה ודביקה. אם במקרה גם ציפיתם קרמבו באותו יום, תזרקו פנימה גם את השוקולד שנשאר לכם. יוצרים כדורים, מגלגלים בקוקוס, עולים השמיימה.

טארט שוקולד פיסטוק 

התכנון היה להכין טארט מושלם כמו ב"מתוקים שלי" (אם עוד לא ריירתם על הבלוג הזה, זה הזמן) אבל תכנונים לחוד ומציאות לחוד. יצאתי לסיבוב קטן בשכונה עם איתמר להפוגה בין העוגות וכשחזרתי חיכה לי מחזה מרהיב של תבנית פאי מפורקת וטארט שוקולד טעים אך שבור. מעז יצא מתוק (מתוק מלוח כזה עם פיסטוקים) ונזכרתי שיש לי קורצן עגול וגדול שאף פעם לא היה בשימוש, וכך, בלי להתכוון בכלל, יצאו טארטים אישיים שהרבה יותר מתאימים לסוג אירוע כזה.

עוגיות חמאה בזיגוג סוכר

אני משתמשת במתכון של גיל חובב מהספר ״מטבח משפחתי״, שהוא ספר מתכונים אבל הרבה הרבה יותר מזה. גיל חובב הוא נצר למשפחת בן-יהודה המפורסמת (אליעזר בן-יהודה הוא סבא רבא שלו) וגם נצר למשפחת קרייני רדיו (השעון הדובר ראומה אלדר? דודה שלו) וזה ספר המתכונים הכי מצחיק שתקראו אי פעם. באחריות. כל מתכון של עוגיות חמאה יכול להתאים פה. רויאל אייסינג (זיגוג סוכר) הוא מאד פשוט להכנה, וטובלים בו את העוגיות ואז דופקים אותן בעדינות על השיש עד שהוא מתיישר.

ריבועי לימון

המתכון שהשתמשתי בו יצא מאד לא מוצלח, אך נועה הכינה לי את העוגה ממתק הזו כשחזרתי מבית החולים עם אוריה, והיא השתמשה במתכון הזה ממתכונשיין.

סלט פירות
שום דבר מתוחכם פה, פשוט כפית פריזיאן וימבה כיף לילדים (גם להכין וגם לאכול).
מוס נוטלה
עוד מתכון פלא שקיבלתי מנועה, ״מוס״ משני רכיבים! שתי כוסות שמנת מתוקה שמקציפים לקצפת ומקפלים פנימה צנצנת נוטלה.
מלבי

פנקייקים ופירות יער

קבועים אצלנו במטבח, אלו הן לביבות 1,2,3: 1 ביצה, 2 כפות קמח מלא, 3 כפות יוגורט וחצי בננה מעוכה. מערבבים היטב ומלבבים על מחבת טפלון חמה.

כמו בכל אירוע משמעותי שאנחנו חוגגים רחוק רחוק מהמשפחה שלנו והחברים בארץ, גם פה היתה תחושה של החמצה וגעגוע, אבל כמו שכבר הזכרתי פעם, אלו גם הרגעים בהם החברים שלנו פה חובשים שני כובעים ומפצים על המרחק. תמיד אני שמחה להבין איזה כיף זה שיש לי חברים שמשלימים לי את התמונה הגדולה. יש לי סיבולת חום גבוהה, אבל אם חגי לא היה סוחב מאוורר בעלייה כנראה שהיום השרבי הראשון בסיאטל היה נגמר בעירוי נוזלים במיון. מסתבר שאני יכולה לתכנן מסיבת קינוחים שלמה, אבל מה שאנשים באמת צריכים בסופה זה כוס קפה, ואת זה אני לא יודעת לעשות, אז תודה שחר. האינטואיציה הנשית שהפגינו הבנות בחבורה, ג'יימי עם החיבוק ברגע הנכון, נועה עם המגש המושלם והפירגון האינסופי, ונגה שהצילה את חיי ואת הסיכוי שלי לנצח בתחרות הדיאטה ובאה באחת עשרה בלילה לקחת שאריות…You da real MVP. ואחרון ובאמת תמיד חביב, דני, שכל דבר יפה הופך לקסום מעבר לעדשת המצלמה שלו, ובשנתיים וחצי האחרונות לא היה אירוע שהוא לא תיעד לי באהבה ובהשקעה. אתם זהב.