אודיו

לא מתגעגעת 🙍

אני יודעת שאני רק אורחת פה ואורחים אמורים להגיד תודה ולא להתמרמר, אבל אמריקה, אנחנו ביחד כבר שש שנים ועדיין לא הצלחתי להבין אותך לגמרי. אני באה ממדינה לוהטת. גם מזג האויר שם לא ממש קריר. יש שיקראו לנו חצופים, אבל אנחנו פשוט באמת מאמינים שאנחנו יודעים הכי טוב. עזבי מאמינים, בטוחים. את פשוט כזאת צנועה ומנומסת, שאף פעם את לא סותמת לנו את הפה. ותכל׳ס, מה יוצא לך מזה?

אז שאלה:
באמת, אמריקה, מה הקטע הזה עם הספייס?
באמת צריך מדרכות כאלה רחבות?
את לא צריכה להשוויץ, את יודעת.
יש מקומות בעולם שהמדרכה היא ברוחב של כסא גלגלים אחד, ואת לא רואה את העירייה מבזבזת על זה כסף. וגם חאלס עם התיקונים האלה למען שלום הציבור, את לא צריכה לקפוץ לתקן כל בלטה שבורה, אנחנו ממדינת היזמות הכי מפוארת בעולם- אצלנו פשוט הולכים מסביב, אז מה אם זה אומר לרדת לכביש סואן, קצת אקסטרים ביומיום עוד לא הרג אף אחד.
טוב אל תתפסי אותי בקטנות על מספרים.
אולי כמה עשרות.

וספיקינג אוף ספייס, אפשר מילה דוגרי? אל תחשבי שאני חצופה, באמת פשוט למה ללכת סחור-סחור? את יודעת, שש שנים, בכל זאת, פז״מ מפואר.
(פז״מ, אגב, זו מילה שיכולה להיות לך ממש שימושית. יש לי עוד כמה שאני אשמח אם תתרגמי לי. סגמת למשל. או געגוע).
לא נראה לך הגיוני להכיר אותי כל כך הרבה זמן ושלום-שלום עם ילדיי וכל זה, ועדיין לא לחוות דעה על כל מה שאני עושה?
למה את לא דורשת לדעת מתי אני חוזרת לעבודה?
או למה הילד בלי מעיל?
מה נראה לך? שאני אקח ללב?
אמרתי לך, אני מישראל. אצלנו אם לא התערבת לי בחיים זה יכול להתפרש כאילו לא אכפת לך.
ולא רק את, כל בנאדם.
אז דונט בי א סטריינג׳ר.
עזבי אותך מהפס הצהוב, או הלבן, או האדום הזה שמשורטט אצלך בכל מקום. אני מבינה שנגיד בתור לכספומט זה נחמד שיש פרטיות אבל ראבאק, בקופת חולים? למי זה מפריע?
חופשי לקחת את זה רחוק. כולה קו. לא צריך למתוח את זה לשיחות אישיות.
תזרמי.

ורילי, אמריקה, אפשר עוד קטנה?
את בטח שומעת את זה מדי פעם ולי זה באמת לא מפריע
(נשבעת!)
אבל העניין הזה עם החיוכים המפוברקים וההב א נייס דיי בסוף כל התקשרות רנדומלית עם בנאדם- מה נסגר?!
איפה האמיתי? הלחוץ? הכוסאמק?
בשביל מה אנחנו פה ביחד אם לא כדי שנוציא אחד על השני עצבים?
אחים זה אחים, בשמחות ובלחצים.
אז תהיי מכילה, תביני שכשמישהו חתך אותי בכביש (היפותטית, כן? בכל זאת נורת׳ ווסט) אז לא בא לי להרים ת׳יד ולהגיד לו- סבבה אחי, טייק איט איזי, מבינה שאתה ממהר.
לא! ממש לא! בא לי לגזור אותו! חצוף!!! אמאשלו חצופה!
אבל הוא נוסע מהר, אני לא תמיד מספיקה, אז אני אצפצף לו ככה בנדיבות (כן, הדבר הזה באמצע ההגה, זה מה שעושה את הרעש וזה נועד בדיוק למקרים כאלה) וארים לו אצבע משולשת, למה מה קרה שהחיים שלו חשובים יותר משלי?
אני יודעת מה את הולכת להגיד.
״תהיי סלחנית ותעשי לו שלום במקום זה! חיוך!״
אז חבובה, אל תתנשאי עלי עם הקלף הזה של השלום. אנחנו המצאנו את זה, אוקיי?
תבואי אלינו למזרח התיכון, נראה לך בדיוק איך עושים שלום.
ושוב, לא באמת מפריע לי הנימוסין, זה נחמד לפעמים, אבל תאמיני לי שיותר מחשל זה ללמוד לפתוח דלת של בנק, מהכבדות, עם תינוק בעגלה ופעוט על הכתפיים-לבד.
זה בונה אותך.
זה מפתח עצמאות, ויכולת אילתור והכי מחזק את מעמד האישה.
אז שחררי, תני לצמוח.

יש לך עוד שניה?
ממהרת?
לאן?
רגע, מה?
שו קונגרס?
די נו, את? מפחדת מטרור?
עזביייייייי אמריקה! מצחיקה את יו.
תקשיבי, תשתלי באדמה את החיישנים האלה של אלביט, נו אלה שמתריעים על חפירת מנהרות.
כן כן, זה שוס.
לא, זה לא מפחיד.
חמאסניקים שיוצאים ממנהרות מתחת לבית זה מפחיד?!
איפה את חיה? הסתכלת לאחרונה על קרטון חלב שאת ככה מלכלכת? יפה.
אז חיישנים באדמה, ולמעלה להשלמת הלוק את שמה כיפה כזו, יעני ברזל.
לא ברזל אמיתי נו…מודאגת מהמיחזור.
קורעת!
יעני מטאפורה.
זה כאלה סוללות שמחשבות מתי עומדות לנחות עליך רקטות ואז מיירטות טילים יותר טובים שמפוצצים אותן.
לא את לא מבינה, זה עושה מה זה זיקוקים, חבל על הזמן.
נשבעת!
טוב האמת את צודקת, את עושה זיקוקים על הכיפאק, עזבי.
תשקיעי את הכסף בחינוך.

אז יאללה נשמה,
מה זה כיף שדיברנו, אני מרגישה שממש הוקל לי.
מה? קפה בעוד חודשיים?
פייייי את זורמת…אין לתאר.
זורמת. פלואינג.
לא משנה. נדבר על זה בעוד חודשיים.
יאללה.
אה רגע רגע!
אני לא מתה על קפה.
חלב ודבש מתאים לך?

***
שלומי היטיב לנסח זאת. אני לא מתגעגעת… הרי יש לי כאן שקדיה. ושקדיה זה…בריא?